משמורת ילדים

משמורת הילדים מביאה לביטוי את החובה החלה על הורים לדאוג לכל צרכי  ילדיהם  הקטינים:  בריאותם הנפשית והפיזית, מגוריהם, חינוכם ועוד.  סוגיית המשמורת והסדרי השהות של הילדים מציפה לא פעם, בהליך הגירושין האמוציונלי והמורכב גם כך,  מחד את ביטויי האהבה והדאגה לילדים ומאידך מתחים בין זוג ההורים, כשכל אחד מבני הזוג דורש לקבל את המשמורת על הילדים אצלו, בשם טובת הקטינים.
במצב המיטבי ניתן לקבוע באופן משותף  את המשמורת במסגרת הסכם גירושין ולאשרו בבית המשפט.
בהיעדר הסכמה עלול  הדבר להביא את ההורים  ל"קרב טעון אמוציות" ממושך בין כתלי בית המשפט או בית הדין  כאשר הערכאה המוסמכת תכריע  מי יהיה  ההורה המשמורן ומה יהיו הסדרי השהות. נושא משמורת הילדים עלול להפוך ל"קלף מיקוח" בידי אחד מהצדדים אשר עלול לטעון למסוגלות הורית גבוה  יותר (ראה פירוט בהמשך) ולהפעיל לחץ על ההורה האחר לשם השגת יתרונות רכושיים או אחרים.

אפוטרופסות ומשמורת

המונח משמורת כולל בתוכו הן את המשמורת הפיזית והן את המשמורת המשפטית – האפוטרופסות.
המשמורת המשפטית או  האפוטרופסות –  זוג ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים  עד הגיעם לגיל 18. ההורים על פי החוק אחראים על בריאותו, חינוכו, כלכלתו, מדורו וייצוגו של הילד בפני הרשויות והחוק.
הקביעה שילד נמצא בחזקת אחד מההורים איננה גורעת ממעמדו של ההורה השני כאפוטרופוס על ילדו. האפוטרופסות קיימת באופן טבעי בידי שני ההורים, גם לאחר הגירושין ומכאן זכותם  לקחת החלטות הנוגעות לקטינים לעניין חינוכם, מקום מגוריהם, בריאותם ועוד.
משמורת פיזית – הכוונה לאחזקה הפיזית, המקום הפיזי בו יתגוררו הילדים לאחר הגירושין. כיום שכיח שאחד ההורים הוא ההורה "המשמורן", אתו גרים הילדים והוא אחראי על אחזקתם. במקביל יקבע מנגנון הסדרי שהות וביקורים  כך שהאב יוכל לראות את ילדיו במהלך השבוע, חגים וחופשות במועדים שייקבעו מראש על מנת לשמר את הקשר עם ההורה הלא משמורן.
יש לציין שבשנים האחרונות מוצאים בשכיחות גבוה יותר את משמורת הילדים המשותפת בה הסדרי השהות נחלקים בין ההורים באופן שווה או כמעט שווה והילדים נהנים משני הוריהם באופן נרחב יותר.

משמורת ילדים במסגרת הסכם הגירושין

כאשר ההורים נפרדים יש לקבוע בהסכם אצל מי תהיה המשמורת הפיזית, מי הוא ההורה המשמורן ומה יהיו הסדרי השהייה. הסכם כזה דורש אישור  של בית המשפט למשפחה לשם מתן תוקף משפטי מחייב. בית משפט יבחן את ההסכמות ולרוב יאשרם אך במידה וימצא שעקרון טובת הילד נפגע, בית המשפט יידחה את ההסכמות או לחלופין ישנה אותם או ינסה להביא לפתרון מוסכם.
בכל מקרה, העיקרון המנחה את בית המשפט לענייני משפחה בקביעת מי הוא ההורה המשמורן הינו טובת הילד, עקרון הגובר על רצון או טובת ההורים.

הערכאה המוסמכת לדון בעניין משמורת ילדים

במקרה של מחלוקת בין ההורים תכריע הערכאה המשפטית אצל מי יהיה ההורה המשמורן ומה יהיו הסדרי הראייה. לבית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני קיימת סמכות עניינית מקבילה לדון בסוגיה של משמורת ילדים קטינים. בית הדין הרבני ירכוש סמכות בהסכמת הצדדים או מכוח כריכת תביעת המשמורת כחלק בלתי נפרד מתביעת גירושין המוגשת לבית הדין. כאן נכנס "מרוץ הסמכויות" ועניין המשמורת ידון בערכאה אליה הוגשה התביעה ראשונה. מתוקף עיקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות.

בקשה לשינוי המשמורת/הסדרי שהות

כל אחד מההורים יכול בכל זמן נתון לעתור בבקשה לשינוי בהחלטה על המשמורת ו/או בהסדרי שהות, כאשר התרחש שינוי בנסיבות המצדיק את הדבר, כגון: שינוי בסטטוס ההורים (עבודה חדשה, בן/בת זוג חדשים), שינוי במקום מגורי ההורים, שינוי ברצון הילדים ועוד. יש לציין כי בית המשפט נוטה לשנות משמורת ו/או הסדרי שהות רק כתוצאה משינויים חריגים ומשמעותיים בלבד והעניין חיוני לשם שמירה על טובת הקטינים.

כלים ושיקולים של בהמ"ש לקבלת ההחלטה בעניין המשמורת

תסקיר –  בית המשפט ייטה להחליט בעניין משמורת לאחר שמיעת מומחים כפסיכולוג, עובד סוציאלי ועוד. הכלי הבסיסי להחלטת בית המשפט בעניין ההורה המשמורן הינו התסקיר אותו מכינה פקידת הסעד אשר מונתה ע"י בית המשפט או בית הדין הרבני לתת את המלצותיה בעניין המשמורת.
עקרון טובת הילד – העיקרון  המנחה את בית המשפט בענייני הסדרי השהות הוא עקרון "טובת הילד" . בנסיבות פרידת ההורים, שבירת התא המשפחתי העוטף את הילד, בית המשפט תפקידו לדאוג לטובת הקטין מבחינת צרכיו הפיזיים והנפשיים ועל פיהם נקבעת המשמורת הפיזית והסדרי השהות.
בית המשפט יבחן בבואו להחליט על טובת הילד כמה סוגיות: את המסוגלות ההורית, את הקשר בין הקטין להורה הלא משמורן, את הרצון והיכולת של ההורה המשמורן לאפשר את המשך הקשר בין הילד להורה הלא משמורן, את שלומו הנפשי והפיזי של הילד ועוד. שיקול משמעותי יהווה חזקת הגיל הרך.

חזקת הגיל הרך – חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תשכ"ב – 1962) קובע בעניין ילדים עד גיל 6 ("קטני קטינים") כי לשם טובת הילדים יהיו במשמורת של אמם אלא אם יוכחו נסיבות חריגות שלאם אין מסוגלות הורית.
מסוגלות הורית – ביהמ"ש לעיתים רואה צורך בכלי משמעותי נוסף לשם ההחלטה מי יהיה ההורה המשמורן וממנה מומחה לבחון ולחוות דעתו  לגבי יכולת המסוגלות של כל אחד מההורים. המומחה בוחן, חוקר, צופה ומאבחן את ההורים, ילדיהם והיחס בין  בני המשפחה. במקרים של מאבק האמוציונאלי בין בני הזוג על משמורת הילדים בית המשפט ייטה לקבל את חוות הדעת והמלצות המומחה.
רצון הילד –  רצון הילד הינו שיקול נוסף הנלקח בבית המשפט בבואו לקביעת המשמורת. בית המשפט יברר את רצונו של הילד דרך גורם שלישי- גורם מקצועי (כגון עובד סוציאלי ופסיכולוג ).

ועדת שניט ותחילת שינוי בפסיקה (לא שינוי בחקיקה!)

ועדת שניט אשר בחנה את ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית המליצה במסקנותיה (2008) על ביטול חזקת הגיל הרך. עוד המליצה הועדה לקבוע מושג חדש בשם "אחריות הורית" – שני ההורים אחראים למשמורת הקטין כאשר חלוקת הזמן ביניהם נעשית לפי מספר קריטריונים.
בעת האחרונה, למרות "חזקת הגיל הרך" ניכרת תחילת השפעת השינויים בחברה על פסיקת בתי המשפט. בשנים האחרונות חלים בחברה הישראלית שינויים בתפיסת חלוקת האחריות בתוך התא המשפחתי כאשר יותר ויותר  אבות נוטלים חלק מרכזי במטלות המשפחה בכלל ובגידולו וחינוכו של הילד בפרט. הרוח השוויונית ליברלית נושבת בפסיקת בית המשפט לענייני משפחה, עוד טרם גיבוש החוק על פי המלצות ועדת שניט. חלק מהשופטים מאפשרים כיום לשני ההורים להישאר דומיננטיים בחיי הילדים ומעניקים לאבות את האפשרות להמשיך למלא את תפקידם המרכזי בחיי הילדים על ידי עידוד והעדפת "משמורת משותפת" והסדרי ראייה נרחבים.

לייעוץ משפטי וייצוג אישי, מקצועי ודיסקרטי בנושא משמורת ילדים צרו קשר עוד היום

לקביעת פגישת ייעוץ ללא התחייבות – 08-6449300   052-9217258

בואו נדבר

לייעוץ התקשרו